יונקיםטיגריס בנגלי

בגן החיות שלנו טיגריס לבן, אחד מעשרים גני החיות בעולם בהם מצויים כאלו.
הטיגריס הלבן איננו מין או תת מין בפני עצמו אלא הופעה של גן רצסיבי. פרט אשר קיבל משני הוריו גנים רצסיבים יהיה לבן (וגם גדול יותר מהטיגריס הבנגלי הרגיל). זוהי איננה לבקנות (אחרת לא היו הפסים השחורים). על ידי הכלאות מכוונות של האדם (הכלאת פרט לבן עם בן משפחה קרוב הנושא את הגן תעלה את הסבירות להופעת התכונה הלבנה) נוצרה שושלת שלמה

לטיגריסים ישנה פרווה כתומה המכוסה בפסים שחורים. לכל פרט יש דגם פסים שונה וכן דגם שונה בין צד ימין לצד שמאל של אותו הפרט.
קיים דימורפיזם זויגי חלקי כאשר הזכר גדול במעט מן הנקבה. הטיגריס נחשב בעל חיים חזק במיוחד ובעל מבנה גוף מאסיבי המותאם לצייד על ידי מארב ולא לריצה. לטיגריס ישנה לשון מחוספסת העוזרת לו לליקוק הפרווה או שאריות בשר מעצמות, כפות רגליים גדולות עם טופרים נשלפים המאפשרים הפלת הטרף ולכידתו וניבים גדולים המאפשרים לקרוע את עור הפגר.
הטיגריסים הם בעלי חיים סוליטריים (חיים לבד) וטריטוריאליים כשלזכר טריטוריה גדולה משל הנקבות (פי 2-15 בגודלה). במהלך לילה בודד יכול הטיגריס לנוע כ16-32 ק"מ בחיפושיו אחר מזון או בני זוג פוטנציאליים. הקשר היחידי שנמשך לאורך זמן הינו הקשר בין אם לצאצאיה. הם לרוב פעילים בלילה אך ניתן למצוא אותם פעילים גם בשעות היום. לטיגריסים יכולות תנועה מגוונות ומרשימות. הם מסוגלים לנתר ולקפוץ למרחק של עד 8 מ' (זו הדרך בה הם צדים את טרפם), הם שחיינים מעולים ויכולים לחצות נהרות רחבים ועמוקים וכן מסוגלים לטפס על העצים.
התקשורת אצל הטיגריסים מבוססת בעיקר על ריח. הטיגריסים נוהגים לסמן את הטריטוריה על ידי סימון בשתן על עצים וסלעים. בעזרת סימון זה הם מעבירים מידע על מינם, מצבם הרבייתי, הבריאותי ועוד. הבעת פנים מיוחדת הנקראת flehmen מזוהה עם ההרחה של סימון בריח(ראו תמונה).
בנוסף לתקשורת של ריח ישנה גם תקשורת ויזואלית המבוססת על הבעות פנים ותנוחות גוף וכן על סימון טריטוריאלי של גרוד הטופרים על עצים.
תקשורת נוספת היא תקשורת קולית כאשר לטיגריסים יש מגוון גדול של קולות. נהימה (דומיננטיות), גניחה (כניעות), ועוד.
נקבת הטיגריס מגיעה לבגרות מינית בגיל 3-4 שנים ואילו הזכר מגיע לבגרות מינית בגיל 4-5 שנים. נקבת הטיגריס מתייחמת כל 3-9 שבועות והייחום נמשך כ 3-6 ימים. ההיריון נמשך כשלושה וחצי חודשים שבסופו נולדים בין 1 ל-7 גורים. הולדות נולדים חסרי ישע עם עיניים עצומות וללא פרווה. הם יפתחו עיניים רק לאחר כשבוע-שבועיים. הגורים יגמלו לאחר כשלושה וחצי חודשים אך הם יתחילו להסתובב עם האמא ולאכול גם מזון מוצק החל מגיל חודשיים. בגיל 5-6 חודשים הם יחלו להצטרף באופן אקטיבי לצייד של האם. הגורים ישארו עם אמם עד שילמדו כיצד לצוד ולהסתדר בכוחות עצמם – בדרך כלל סביב גיל שנה וחצי עד שלוש שנים.
הטיגריסים הצעירים עוזבים את טריטוריית האם בחיפוש אחר טריטוריה משל עצמם. מקובל להניח כי ישנה כ 50% תמותה של טיגריסים צעירים בשלב הפצתם, בין היתר בעקבות טריפה על ידי זכרים בוגרים ופעילות ציד של האדם.

צילום:עודא ענאן